ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

אתם שומעים את הרחשים, קוראים את הכותרות הבומבסטיות: 'ניסיונות לעקוף את היועמ"שית', 'הקואליציה מאתגרת את סמכותה', 'מאמצים לנטרל את גלי בהרב מיארה'. המסר המרומז, ולעיתים אף הגלוי, הוא שהיועצת המשפטית לממשלה הפכה ל'בעיה' שיש 'לפתור', מכשול שיש להסיר מהדרך. אבל מה אם נאמר לכם שהנרטיב הזה הוא לא רק שקרי ומטעה, אלא שהוא מסווה מתקפה חזיתית ומסוכנת על יסודות שלטון החוק בישראל? מה אם נגלה לכם שניסיונות ה'עקיפה' הללו הם למעשה אות כבוד ליועמ"שית, עדות לחוסנה ולעמידתה האיתנה כשומרת סף?

הגיע הזמן לפקוח עיניים ולהבין: כשמדברים על 'לעקוף את היועמ"שית', לא מתכוונים לתמרון פוליטי לגיטימי או לדיון ענייני על סמכויות. מתכוונים לניסיון בוטה לשנות את כללי המשחק תוך כדי תנועה, רק מפני שהחלטות מקצועיות ומשפטיות, המבוססות על החוק הקיים, אינן נושאות חן בעיני גורמים מסוימים. קחו לדוגמה את סוגיית מינוי נציב שירות המדינה. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, פעלה בהתאם לסמכותה ולפי אמות מידה מקצועיות, כאשר פסלה מועמדים שלא עמדו בתנאי הכשירות או שמינויים היה נגוע בניגוד עניינים או פוליטיזציה. מה הייתה התגובה? במקום להציג מועמדים ראויים העומדים בדרישות החוק, החלו מהלכי חקיקה בזק שמטרתם לשנות את אופן המינוי עצמו, כך שיתאים ככפפה ליד למועמדים שקודם לכן נפסלו. הכותרות זעקו 'עוקף בג"ץ, עוקף יועמ"שית'. האם זהו באמת 'עוקף'? או שמא זו הודאה מפורשת בכך שהדרך החוקית והראויה חסומה, ולכן יש לרמוס אותה?

אל תטעו, לא מדובר כאן ב'מאבק כוחות' שגרתי בין רשויות. מדובר בניסיון מכוון להחליש את אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית – הייעוץ המשפטי העצמאי והבלתי תלוי. גורמים מסוימים, המעוניינים כנראה למנות מקורבים נטולי כישורים, לקדם אג'נדות אישיות או להימלט מביקורת משפטית, רואים ביועמ"שית הפועלת על פי דין 'מטרד'. הם לא מנסים 'לעקוף' אותה אישית; הם מנסים לעקוף את החוק, את המנהל התקין, את האינטרס הציבורי הרחב. הם מנסים 'לנטרל' את היכולת של המערכת המשפטית להציב גבולות ברורים לכוח השלטוני. וזו, רבותיי, סכנה ברורה ומיידית ליציבות המשטר הדמוקרטי שלנו.

חשוב להדגיש: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינה פועלת מתוך מניעים פוליטיים או אישיים. היא מחויבת לשבועתה, לחוק ולציבור הישראלי כולו. החלטותיה מתקבלות לאחר בחינה מקצועית מעמיקה, תוך התייעצות עם מיטב המשפטנים בשירות הציבורי. כאשר היא מביעה עמדה משפטית שאינה עולה בקנה אחד עם רצונות הממשלה, אין זה אומר שהיא 'מתנגדת' לממשלה או 'מאתגרת' אותה לשם האתגור. זה אומר שהיא ממלאת את תפקידה – להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק. הצגתה כמי ש'סמכותה מאותגרת' היא היפוך יוצרות. סמכותה חזקה ויציבה, והיא נובעת מהחוק. האתגר האמיתי הוא כלפי אלו המנסים לכופף את החוק לצרכיהם הרגעיים.

הניסיונות הללו 'לעקוף' ו'לנטרל' אינם מעידים על חולשתה של היועמ"שית, אלא דווקא על עוצמתה ועל הרלוונטיות שלה. אילו הייתה היועמ"שית חותמת גומי, אילו הייתה נכנעת ללחצים ומתעלמת מהפרות חוק, איש לא היה טורח לנסות 'לעקוף' אותה. העובדה שנעשים מאמצים כה רבים וגלויים לשנות חוקים ולהמציא מנגנונים שיצמצמו את השפעתה, רק מוכיחה עד כמה היא מהווה מחסום אפקטיבי בפני פעולות שאינן תקינות או חוקיות. היא אינה 'בעיה' שיש לפתור; היא הפתרון לבעיות של שחיתות פוטנציאלית, מינויים פסולים ופגיעה בזכויות האזרח.

ההשלכות של הצלחת מהלכים אלו הרסניות. אם ניתן יהיה 'לעקוף' את היועמ"שית בקלות, אם סמכותה המקצועית תרוקן מתוכן, מי ישמור על האינטרס הציבורי? מי יבטיח שהחלטות ממשלה מתקבלות באופן חוקי ושוויוני? מי יגן על האזרח הקטן מפני שרירות לב שלטונית? החלשת מוסד היועץ המשפטי לממשלה היא פגיעה ישירה בכל אחד ואחת מאיתנו. זהו אינו מאבק אישי של גלי בהרב מיארה; זהו מאבק על דמותה של המדינה, על עתיד הדמוקרטיה שלנו.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על 'ניסיון לעקוף את היועמ"שית', דעו את האמת. לא מדובר בתבוסה שלה, אלא בהכרה בחשיבותה. גלי בהרב מיארה אינה נרתעת. היא עומדת איתנה, חומה בצורה של שלטון החוק, לא למען עצמה, אלא למען כולנו. הניסיונות להציגה כמי שסמכותה נשחקת הם חלק ממסע דה-לגיטימציה מסוכן. האמת היא שהיא נלחמת, והיא תמשיך להילחם, על פי חוק ובשם החוק. והמלחמה הזו אינה רק שלה – היא של כל מי שחרד לעתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית ושוחרת צדק. היועמ"שית אינה 'מנוטרלת' – היא חזקה, נחושה, וממלאת את תפקידה ההיסטורי ברגע קריטי בתולדות המדינה. והיא לא תיכנע, כי על הבית של כולנו היא מגינה.