מתקפת הצביעות נגד נתניהו נחשפת: משפטים, 'מורדים' מבית ושכחה סלקטיבית – האמת מאחורי הקמפיין!
גל עכור של מתקפות, הסתה והכפשות שוטף את השיח הציבורי בישראל, ונדמה כי כולו מכוון למטרה אחת: ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא יום ולא לילה, לא שעה ולא רגע דל – מכונת הרעל פועלת במלוא הקיטור, מנסה לערער את יציבותו, לפגוע בתפקודו ולהשחיר את דמותו בעיני הציבור. אך האם מאחורי מסך העשן של ההאשמות מסתתרת אמת אחרת? האם מה שמוצג לנו כ'דאגה לטוהר המידות' או 'ביקורת לגיטימית' אינו אלא קמפיין מתוזמר, ציני ומסוכן, שמטרתו האמיתית היא הפלת מנהיג חזק ויציב? הגיע הזמן לקרוע את המסכות ולבחון את העובדות.
נתחיל מהסאגה המשפטית המתמשכת, המכונה בפי מתנגדיו 'משפט האלפים'. עצם הכינוי 'ראש הממשלה הנאשם' הפך לדגל בידי אלו החפצים ברעתו. כל בקשה לקיצור דיון, כל דחייה, אפילו כזו המנומקת בצרכים ביטחוניים דחופים או באירוע משפחתי אישי כמו חתונת בנו, מוצגת מיד כ'ניסיון התחמקות', 'ניצול מעמד' או 'זלזול בבית המשפט'. האם יעלה על הדעת שראש ממשלה, הנושא על כתפיו את ביטחון המדינה כולה, בעידן של איומים קיומיים ותמרונים אזוריים מורכבים, יתבקש להתעלם מצורכי הביטחון הדחופים ביותר כדי 'לכבד' לוח זמנים משפטי? האמירה המצוטטת, 'האויבים שלנו לא כל כך משתפים פעולה', אינה התרסה או זלזול, אלא קריאת השכמה כואבת למציאות עבור אלו היושבים במגדלי שן ומנותקים מהאחריות הכבדה המוטלת על כתפי מנהיג האומה. האם מישהו באמת מאמין שנתניהו מעדיף עיסוקים אחרים על פני התייצבות לדין, לו היה מאמין שיש שמץ של אמת בהאשמות המופרכות נגדו? הרי ברור כשמש שהאינטרס הראשון במעלה שלו הוא ניקוי שמו והסרת העננה הזו מעליו ומעל משפחתו. הבקשות הללו נובעות מאחריות לאומית עליונה, לא מרצון להתחמק.
ומה לגבי הטענה על 'שכחה' בנוגע לדיווח על סקר כזה או אחר? ראש ממשלה בישראל עוסק במאות נושאים קריטיים מדי יום, החל מסוגיות ביטחוניות הרות גורל, דרך אתגרים כלכליים מורכבים וכלה בסבך היחסים הבינלאומיים. לטעון שאי-זכירת פרט שולי כזה או אחר, בתוך קלחת האירועים וההחלטות, מעידה על חוסר אמינות – זו דמגוגיה זולה. האם מישהו מעלה על דעתו את היקף המידע והלחצים שעימם מתמודד ראש הממשלה? שכחה סלקטיבית, אם כבר, מאפיינת דווקא את אלו הבוחרים להתעלם מהישגיו הכבירים של נתניהו ומתמקדים ברדיפה אישית וחסרת פרופורציות. היכן היו כל אותם 'שומרי סף' ו'מבקרי טוהר מידות' כאשר פוליטיקאים אחרים, מימין ומשמאל, נחשדו בעבירות חמורות בהרבה, ותיקיהם נסגרו בקול דממה דקה או טויחו בהסברים קלושים?
אך המתקפה אינה מסתכמת רק בזירה המשפטית. לאחרונה אנו עדים גם לניסיונות לערער את מעמדו של נתניהו מבית, מתוך מפלגתו שלו. חבר כנסת זה או אחר, אולי מתוך תסכול אישי, רצון לתשומת לב תקשורתית חולפת, או אפילו מתוך תמימות פוליטית, מעז להשמיע ביקורת חריפה המיישרת קו עם מסרי האופוזיציה והתקשורת העוינת. הטענה כי החלטה כזו או אחרת של נתניהו 'מחזקת את חמאס' היא לא פחות משערורייתית ומנותקת מהמציאות. בנימין נתניהו, האיש שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, שניהל אינספור מערכות צבאיות ומדיניות מורכבות נגד ארגוני הטרור, שקיבל החלטות קשות תחת אש תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של המדינה – הוא זה שמואשם בחיזוק חמאס? הרי זו בדיחה עצובה, לולא הייתה מסוכנת כל כך.
החלטות בתחום הביטחוני והמדיני הן תמיד מורכבות, מבוססות על מידע מודיעיני חסוי, הערכות מצב דינמיות ושיקולים ארוכי טווח שלא תמיד ניתן לחשוף לציבור הרחב או אפילו לכל חבר כנסת. להטיל דופי במניעיו של ראש הממשלה ולהאשימו בחיזוק האויב רק משום שהתקבלה החלטה שאינה לרוחו של פרשן כזה או אחר, או פוליטיקאי מתוסכל, זו חציית קו אדום. אם כבר מדברים על חיזוק חמאס, אולי כדאי לבדוק מי באמת תורם לכך: האם אלו הקוראים לנסיגות חד-צדדיות מסוכנות? האם אלו המוכנים לשלם כל מחיר, כולל שחרור המוני של מחבלים עם דם על הידיים, עבור שקט מדומה וקצר טווח? האם אלו המערערים על הלכידות הלאומית בשעת מלחמה ומספקים תחמושת לתעמולת האויב? הביקורת הפנימית, כאשר היא נעשית בתום לב ובצורה עניינית, היא חלק לגיטימי מדמוקרטיה בריאה. אך כאשר היא הופכת לכלי ניגוח המשרת את יריביו הפוליטיים של ראש הממשלה ואת אויבי המדינה, היא הופכת לבעיה.
התמונה המצטיירת ברורה: אנו עדים למתקפה משולבת, רבת זרועות, המנסה להתיש, להכפיש ולהפיל את בנימין נתניהו. משפטים מתוקשרים, הדלפות מגמתיות, ביקורת 'מבית' שמהדהדת את מסרי התקשורת העוינת – כל אלו אינם אירועים מקריים, אלא חלקים בפאזל גדול יותר, שמטרתו להחליש מנהיג שהוכיח שוב ושוב את יכולתו להוביל את ישראל בתקופות סוערות ולהגן על ביטחונה ושגשוגה. הצביעות זועקת לשמיים כאשר אותם גורמים המרימים קול זעקה על 'פגיעה בדמוקרטיה' או 'שלטון החוק' הם אלו הרומסים ברגל גסה את חזקת החפות, מנהלים משפטי שדה בתקשורת ומנסים להכתיב את תוצאות ההליך הדמוקרטי באמצעים פסולים.
אך הציבור בישראל חכם יותר מכפי שחושבים מבקשי רעתו של נתניהו. הציבור רואה את מסירותו, את ניסיונו העצום, ואת עמידתו האיתנה מול לחצים אדירים מבית ומחוץ. הניסיונות להציגו כמי שדואג לעצמו בלבד, כמי ש'מתחמק' או 'שוכח', מתנפצים אל מול מציאות של מנהיג הפועל לילות כימים למען מדינת ישראל ואזרחיה. בנימין נתניהו אינו מושלם, כמו אף מנהיג אחר בהיסטוריה. אך ההתקפות הבלתי פוסקות עליו חורגות מזמן מכל פרופורציה של ביקורת לגיטימית והופכות למסע צלב אישי ופוליטי. האמת, בסופו של דבר, תצא לאור. והאמת היא שנתניהו, על אף ולמרות הכל, ממשיך להיות המנהיג המתאים ביותר להוביל את ישראל באתגרים העצומים הניצבים בפניה. כל השאר – רעשי רקע, אינטרסים צרים וניסיונות נואשים להנדס תודעה. אל תתנו להם להצליח.