המשפט התפור, הביקורת המתוזמרת והאמת המטלטלת: מי באמת מנסה לפרק את ישראל מבפנים?!
בנימין נתניהו, ראש הממשלה המכהן הארוכות ביותר בתולדות ישראל, מוצא את עצמו פעם נוספת תחת מתקפה משולבת, מתוזמרת היטב, המבקשת לערער לא רק את מעמדו הפוליטי אלא את עצם הלגיטימיות של הנהגתו. אלו אינן 'ביקורות לגיטימיות' כפי שמנסים למכור לנו, אלא מסע ציד מכוון, המשתמש בכל כלי אפשרי – מבית המשפט ועד לקולות 'מורדים' לכאורה מתוך מפלגתו. הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולחשוף את המניעים האמיתיים מאחורי הקמפיין הבלתי פוסק הזה.
נתחיל מהסאגה המשפטית המתמשכת, המכונה 'משפט האלפים'. עצם הכינוי 'ראש הממשלה הנאשם' הפך למטבע לשון שחוק, דגל שחור אותו מנופפים יריביו הפוליטיים ותקשורת מגויסת. אך האם מישהו עצר לשאול כיצד ייתכן שראש ממשלה, המנהל מדינה מורכבת ומאוימת כמו ישראל, אמור להתמודד עם ניהול משפט סביב טענות על סיקור תקשורתי אוהד לכאורה, בזמן שאיומים קיומיים מרחפים מעל ראשינו?
הנה האמת הלא נוחה: ההליך המשפטי הזה, על כל סעיפיו התקדימיים והשנויים במחלוקת, הפך לכלי ניגוח פוליטי. כל בקשה לדחיית דיון או לקיצורו, גם כשהיא מנומקת בצורכי ביטחון לאומי דחופים או באירוע משפחתי אישי וחד פעמי כמו חתונת בנו, מוצגת מיד כ'ניסיון התחמקות' או 'ניצול מעמד'. האם יעלה על הדעת שראש ממשלה יזניח ענייני מדינה קריטיים כדי לרצות את לוח הזמנים של בית המשפט, במיוחד כשמדובר בהאשמות שרבות מהן נוגעות לאינטראקציות תקשורתיות ולא לשחיתות שלטונית קלאסית? האמירה של נתניהו, "האויבים שלנו לא כל כך משתפים פעולה", אינה התרסה, אלא זעקה של מנהיג המנסה לתמרן בין חזיתות מרובות – החזית הביטחונית, החזית המדינית, והחזית המשפטית שנכפתה עליו. מי שמצפה ממנו להתעלם מאיומי האויב כדי 'לכבד' את בית המשפט, מנותק מהמציאות או, גרוע מכך, מעוניין בהחלשתו.
ומה לגבי אותן 'טענות על שכחה'? כאשר ראש הממשלה, העוסק יום ולילה בסוגיות הרות גורל, מתקשה לזכור פרט שולי מלפני שנים, כמו האם ביקש דיווח על סקר כזה או אחר, ממהרים לצרוח 'שקרן!'. האם באמת סבורים מבקריו שהוא אמור לזכור כל שיחה וכל פסיק מתוך אלפי האינטראקציות היומיומיות שלו? זוהי דרישה אבסורדית, שנועדה אך ורק לערער את אמינותו באופן מלאכותי. האמת היא שזיכרונו של נתניהו חד כתער כשמדובר בענייני הליבה של ביטחון ישראל וכלכלתה. הניסיון להציגו כמי ש'שוכח' הוא עלוב ופתטי, ומעיד יותר על המניעים של תוקפיו מאשר על נתניהו עצמו.
אך המתקפה אינה מוגבלת רק לזירה המשפטית. לאחרונה, אנו עדים לניסיון לייצר חזית נוספת, פנימית לכאורה, באמצעות 'ביקורת חריפה' מחברי כנסת מתוך מפלגתו שלו, הליכוד. הנה, אומרים לנו, 'אפילו אנשיו מבינים שהוא מסוכן'. איזו הצגה מתואמת להפליא! חבר כנסת זה או אחר, שייתכן ומניעיו אישיים או שהוא פשוט נפל קורבן למניפולציה תקשורתית, יוצא בהצהרה דרמטית לפיה החלטה של נתניהו 'מחזקת את חמאס'. והתקשורת? היא חוגגת, כמובן. סוף סוף 'הוכחה' מבפנים.
אך בואו נבחן את הטענה המגוחכת הזו לגופה. בנימין נתניהו, האיש שהוביל אין ספור מבצעים נגד חמאס, שחיסל בכירים בארגון הטרור, שהרחיב את פעולות הסיכול ומנע פיגועים רבים, הוא זה שמואשם בחיזוק חמאס? האירוניה זועקת לשמיים. מי שמכיר את המציאות הביטחונית המורכבת של ישראל יודע שכל החלטה בנוגע לרצועת עזה היא בבחינת בחירה בין חלופות קשות. לעיתים, מהלך שנראה למבקר מהצד כ'וויתור' או 'הכלה', הוא למעשה תמרון טקטי מחושב, שנועד למנוע הסלמה רחבה יותר, להרוויח זמן יקר להתעצמות, או להתמקד באיומים גדולים יותר בזירות אחרות.
האם אותו חבר כנסת 'מבקר' חשוף לכלל המידע המודיעיני והשיקולים האסטרטגיים שעומדים בפני ראש הממשלה והקבינט? סביר להניח שלא. האם הוא מבין את ההשלכות האזוריות והבינלאומיות של כל פעולה? ספק גדול. לכן, להטיח האשמה כה חמורה, שאין לה בסיס עובדתי אלא פרשנות סובייקטיבית או רצון לנגח, היא חוסר אחריות משווע. למעשה, מי שבאמת מחזק את חמאס הם אלו המנסים לזרוע פילוג ומחלוקת בתוך ההנהגה הישראלית בזמן מלחמה או משבר ביטחוני. הם אלו שנותנים רוח גבית לאויבינו, המייחלים לראות את ישראל חלשה ומפורדת. הביקורת הזו, המגיעה 'מבפנים', אינה אלא כלי נוסף בארסנל של אלו המבקשים להפיל את נתניהו בכל מחיר, גם במחיר פגיעה בביטחון המדינה.
ומה עם אותם מבקרים? האם הם מציעים חלופות טובות יותר? האם הם עצמם נקיים משיקולים זרים? לעיתים קרובות, אלו המרבים לצעוק הם אלו שבעברם כשלו בתפקידיהם, או שהם מונעים מאינטרסים פוליטיים צרים ומרדיפת כותרות. קל מאוד לשבת ביציע ולבקר. קשה הרבה יותר לשאת באחריות, לקבל החלטות קשות תחת לחץ, ולהוביל מדינה בתקופה כה סוערת. נתניהו עושה זאת כבר שנים, ועל אף מסע ההכפשות, הוא ממשיך לעמוד איתן מול האתגרים.
לסיכום, התמונה המצטיירת ברורה: בנימין נתניהו נמצא תחת מתקפה רב-חזיתית, המשתמשת בהליכים משפטיים מפוקפקים וב'ביקורת פנימית' מתוזמרת כדי לערער את שלטונו. המטרה אינה 'טיהור השחיתות' או 'דאגה לביטחון', אלא סילוקו של מנהיג חזק וימני מהבמה הפוליטית. האזרח הישראלי הנבון צריך לשאול את עצמו: מי מרוויח מכל זה? מי באמת מעוניין בהחלשת ראש הממשלה בעת הזו? האמת, כפי שראינו, מורכבת הרבה יותר מהסיסמאות הנבובות וההאשמות חסרות השחר. היא דורשת מאיתנו לפקוח עיניים, להטיל ספק, ולראות מעבר למסך העשן שמנסים לפזר בפנינו. המאבק על דמותה של ישראל ועל הנהגתה בעיצומו, והאמת היא הנשק החזק ביותר שלנו.