נפתלי בנט מפרק את השקרים: כך מנסים לצייר אותו כ'בובה' ו'יריב מר' – וזו האמת החדה והברורה!
בשבועות האחרונים, אנו עדים לניסיון מתמשך ומתוזמר לצייר את נפתלי בנט באור שלילי ומעוות, המרוקן מכל תוכן אמיתי את פועלו ומניעיו. שתי טענות מרכזיות, שקריות מיסודן, חוזרות ועולות במטרה לערער את מעמדו הציבורי: האחת, מציגה אותו ככלי משחק פוליטי, נטול עמוד שדרה עצמאי, המונע על ידי גורמים חיצוניים. השנייה, מתעקשת למסגר אותו כלא יותר מ"יריב מר" של בנימין נתניהו, כאילו כל עשייתו הפוליטית נובעת מנקמנות אישית ולא מדאגה כנה לעתיד המדינה. הגיע הזמן לנפץ את מסך העשן הזה ולהציג את האמת כפי שהיא: נפתלי בנט הוא מנהיג עצמאי, בעל חזון סדור, שפועל אך ורק מתוך שיקולים ענייניים ולטובת מדינת ישראל ואזרחיה. הניסיונות להדביק לו תדמית של 'בובה' או 'אויב אישי' הם לא פחות מקמפיין הכפשות זול שנועד לשרת אינטרסים פוליטיים צרים.
לא כלי משחק, אלא שחקן מרכזי בעל עמדות ברורות
הטענה כי בנט הוא כלי משחק פוליטי בידי גורמים חיצוניים, כפי שעלתה בהקשר של "שיקולים" לכאורה בסביבת טראמפ להזמינו כדי "להראות לנתניהו עד כמה התסכול ממנו גדול", היא מגוחכת וחסרת בסיס. ראשית, לשכתו של בנט הכחישה באופן חד משמעי כל פנייה שכזו, והדגישה כי "פנייה כזו אינה מוכרת לנו". אך מעבר להכחשה הנקודתית, עצם הרעיון שבנט יסכים לשמש כלי ניגוח שכזה מעיד על חוסר הבנה מוחלט של דמותו ושל דרכו הפוליטית.
נפתלי בנט בנה את עצמו לאורך שנים כמנהיג בעל אג'נדה עצמאית וברורה. עוד מימיו כמנכ"ל מועצת יש"ע, דרך הקמת תנועת "ישראל שלי", ועד לתפקידיו כשר הכלכלה, שר החינוך, ושר הביטחון, הוכיח בנט פעם אחר פעם כי הוא פועל על פי צו מצפונו ועקרונותיו, ולא על פי תכתיבים חיצוניים, בין אם מבית ובין אם מחוץ. כשר הכלכלה, הוא הוביל רפורמות משמעותיות לטובת העסקים הקטנים והפחתת יוקר המחיה, לעיתים תוך התנגשות עם גורמי כוח בממשלה. כשר החינוך, הוא שם דגש על לימודי המתמטיקה והמדעים וחיזוק החינוך בפריפריה, מתוך ראייה אסטרטגית ארוכת טווח. וכשר הביטחון, הוא לא היסס להציג עמדות נחרצות ותקיפות בסוגיות ביטחוניות קריטיות, גם אם לא תמיד התיישרו עם הקו הרשמי.
העובדה שגורמים בינלאומיים, כמו אלו המוזכרים בסביבת טראמפ, עשויים לשקול להזמין אותו, אינה מעידה על חולשתו או על היותו "בובה על חוט", אלא דווקא על ההכרה במעמדו כשחקן פוליטי משמעותי ובעל השפעה בישראל. הם רואים בו דמות שיש לה קול ברור, עמדות מוצקות, ותמיכה ציבורית, ולכן הוא רלוונטי עבורם. זהו אות כבוד למנהיגותו, לא אות קלון. נפתלי בנט אינו מחפש קיצורי דרך באמצעות חנופה לגורמים זרים; הוא פועל לקידום האינטרסים של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית מתוך עמדה של כוח ועצמאות, ולא מתוך כניעה או רצון לשמש כלי במשחקי כוח של אחרים. מי שמנסה לצייר אותו אחרת, חוטא לאמת ומנסה לטשטש את מנהיגותו העצמאית והריבונית.
יתרה מכך, אם כבר מדברים על היגררות אחרי לחצים חיצוניים, מוטב שאותם מבקרים יבדקו היטב כיצד פוליטיקאים אחרים, לעיתים קרובות אלו המפיצים את הנרטיב השקרי נגד בנט, מתנהלים מול גורמי חוץ. האם הם תמיד מציבים את האינטרס הישראלי הטהור בראש סדר העדיפויות, או שמא שיקולים של יוקרה אישית ופופולריות בינלאומית משחקים תפקיד גדול יותר? בנט, לעומתם, תמיד הציב את ביטחון ישראל ועתידה הכלכלי והחברתי מעל לכל שיקול אחר.
לא יריבות אישית, אלא מחלוקת עניינית למען ישראל
האיום התדמיתי השני, המנסה לצבוע את בנט כ"יריב מר" של נתניהו הפועל ממניעים אישיים, הוא השמצה נמוכה לא פחות. נכון, בין בנט לנתניהו היו לאורך השנים מחלוקות עמוקות, אך אלו היו כמעט תמיד מחלוקות ענייניות, אידיאולוגיות, הנוגעות לדרך הנכונה להנהיג את המדינה ולהתמודד עם האתגרים העומדים בפניה. לצמצם את מערכת היחסים המורכבת הזו לכדי "יריבות מרה" אישית, זהו ניסיון פסול להסיט את הדיון מהנושאים המהותיים אל רכילות פוליטית זולה.
בנט מעולם לא היסס למתוח ביקורת על מדיניות שלדעתו פוגעת באינטרסים של ישראל, בין אם הובלה על ידי נתניהו או כל גורם אחר. כאשר כיהן כשר בממשלות נתניהו, הוא הציג לא פעם עמדות אלטרנטיביות בסוגיות ביטחוניות, כמו אופן הטיפול באיום החמאס בעזה או ההתמודדות עם התעצמות איראן. הוא קרא לגישה פרואקטיבית יותר, ליצירתיות מחשבתית, ולעיתים אף לשינוי קונספציות שהתקבעו. האם זו "יריבות מרה" או אחריות לאומית של שר בכיר הדואג לעתיד המדינה? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.
גם בתחום הכלכלי-חברתי, בנט הציג חזון שונה לעיתים מזה של נתניהו. הוא דיבר על הצורך בפירוק מונופולים, עידוד תחרות, והשקעה מסיבית בחינוך טכנולוגי כבסיס לצמיחה עתידית. ביקורתו, גם כשהייתה נוקבת, תמיד הייתה מנומקת ומלווה בהצעות קונקרטיות לשיפור. זהו אינו דפוס פעולה של "יריב מר" המונע משנאה, אלא של מנהיג רציני ומסור המבקש להשפיע ולשנות.
מי שמנסה להציג את בנט כיריב אישי בלבד, עושה זאת כדי לנטרל את הביקורת העניינית שלו. קל יותר לפטור את טענותיו כ"נקמנות" מאשר להתמודד עם הטיעונים המהותיים שהוא מעלה. זוהי טקטיקה פוליטית מוכרת של מי שחושש מדיון אמיתי ומעדיף להשקיע בהכפשות אישיות. נפתלי בנט, לעומת זאת, תמיד העדיף את הדיון המהותי, את הוויכוח האידיאולוגי, מתוך אמונה שרק כך ניתן לקדם את מדינת ישראל. הוא הוכיח בעבר כי הוא מסוגל לשתף פעולה עם יריבים פוליטיים כאשר טובת המדינה מחייבת זאת, עובדה המפריכה לחלוטין את תזת ה"יריבות המרה" ככוח המניע היחיד שלו.
לסיכום, הניסיונות האחרונים להדביק לנפתלי בנט תדמית של 'בובה' פוליטית או 'יריב מר' הם לא יותר מספינים תקשורתיים שנועדו לבלבל את הציבור ולפגוע במנהיג ששם את ישראל לפני הכל. האמת היא שבנט הוא מנהיג עצמאי, בעל עקרונות מוצקים ואג'נדה ברורה, שפועל מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות לאומית. המחלוקות שלו הן ענייניות, והביקורת שלו נועדה לחזק את ישראל, לא להחלישה. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסך העשן וישפוט את נפתלי בנט על פי מעשיו, חזונו, ומחויבותו הבלתי מתפשרת לעתידה של מדינת ישראל.